זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל פירש עליה כמו השוק והעליה שהוא האליה והיינו שנולד לה זנב עכ"ד ואפשר דזנב רמז שהוא סוף זרע נבוכדנצר הרשע ונכרת. גם שהיא כיונה לדבר עבירה כמשז"ל והנה יצר גימטריא ש'. זנב גימטריא ט"ן ורמז בא שטן ורקד ביניהם. ורמוז בשמה ושתי וי שת כמו וחשופי שת. ויש לרמוז זכר את ושתי שהיתה פרוצה ואשר עשתה לעשות המשתה לדבר עבירה. ואת אשר נגזר על שלא רצתה לבא ערומה. והטעם עליה מכח זנב שנולד לה שאם לאו היא היתה רוצה: איש יהודי וכו' בן יאיר וכו'. אחר שלמדונו רבותינו פ"ק דמגילה דכל השמות רומזים לו. אפשר לומר דרך דרש ורמז. איש יהודי כמ"ש בילקוט שלא נטמא בפיו ולא נהנה מסעודת אותו רשע נקרא יהודי. וכי תימא הגם שהיה צדיק גמור היה ראוי שיתפס על הדור. לז"א בן יאיר שהזהיר עיני ישראל והזהירם שלא ילכו ולא שמעו ובזה ניצול. ואדרבא רצה הקב"ה לכלות את ישראל ולהוציא עם ממרדכי כמו ממשה כמ"ש בספר לקט שמואל דף כ"ג ע"ד וזהו בן שמעי ששמע רצון הקב"ה. בן קיש שנקש על דלתי רחמים להתפלל על ישראל כמשה רבינו ע"ה ופתחו לו ולא רצה בגדולתו ואמרו במדרש רבה איש יהודי שהיה שקול בדורו כמשה רבינו דכתיב והאיש משה עניו מאד ע"ש ויומתק כי איש יהודי גימטריא משה. לומר שהיה עניו ושקול כמשה. וידוע דהעניו אין הפלו' שולט בו ומבטל גזרות רעות ותפלתו נשמעת. וזה רמז איש יהודי גימטריא משה ששקול בדורו כמשה והיה עניו ולזה בן יאיר שהאיר עיני ישראל וביטל הגזירה. בן שמעי ששמע מן השמים שיש הצלה כמ"ש בדרושים מרז"ל. בן קיש שהתפלל ונתקבלה תפלתו. איש ימיני שכיוין לתקן שאול שהחיה אגג ובא המן הרשע ובהיותו מזרעו ובזכותו ניצולו כיוין לתקן פגם שאול וא"ש דע"י כל אלו המעלות היה מתקן איש ימיני והוא שאול ע"ה. גם איש יהודי גימטריא אל שדי. גם ס"ת איש יהודי היה גימטריא שדי עם הכולל. ורז"ל אמרו במדרש אמר דוד זכרני ה' ברצון עמך כשתעשה תשועה ע"י מרדכי זכרני ופירש רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל דאמו של מרדכי מיהודה ולמשפחותם לבית אבותם וז"ש לו הקב"ה לך אני מדכר קדמאי איש יהודי ואח"כ איש ימיני עכ"ד וידוע דדוד המלך ע"ה אחוז במלכות ומלכות שושנה ויש לרמוז כי הוא ששון ה' כי ששון יסוד ה' מלכות וזה רמז איש יהודי דאתי מיהודה שהוא דוד אשר היה בשושן הבירה פירוש אחוז במלכות וכל ימיו השתדל בשושן יסוד הבירה מלכות ליחדם הבירה גימטריא רכ"ב פירוש רכב אלהים א"נ דמרדכי ניצוץ יעקב אע"ה כמ"ש האר"י ז"ל גם סוד מרדכי יסוד אבא העודף ויוצא מיסוד מלכות וז"ש איש רמז ליעקב אע"ה איש תם יהודי רמז לדוד והוא היה בשושן יסוד הבירה מלכות העודף מיסוד מלכות ושמו גימטריא משה עם הכולל שהיה כמשה בדורו וא"ש ההי"ב: ובהגיע תור אסתר בת אביחיל. אפשר לרמוז דאמרו בזהר חדש דתורה היא תורה שבכתב ותור תורה שבע"פ וידוע מ"ש פרק רבי עקיבא מכאן מודעא רבא לאוריתא והדור קבלוה בימי אחשורוש. ואמרו בתנחומא דהמודעא היתה על תורה שבע"פ ע"ש וזה רמז ובהגיע תור היא תורה שבע"פ שקבלוה ברצון בזכות אסתר בת אביחיל: אין אסתר מגדת וכו'. הרב זרע ברך ח"ג דף י"ב נתן טעם למה לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה שהטעם הוא מפני שהיתה מכנסת שידה במקומה. ואחשורוש לא היה מדבר עם אסתר שאינה בת מלכים ולכן היתה יכולה להכניס שידה במקומה. כי הנה אמרו רז"ל שצריך לדבר עם אשתו שמא תתחלף בשידה משמע שאין לה רשות לשנות הקול כאשתו. ולכן בתחילה לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה דכיון דלא ידע שהיא בת מלכים אין מדבר עמה ויכולה להחליף שידה במקומה. ולכן בסוף כשהלכה לבטל גזרת המן היא מוכרחת להגיד שהיא ישראלית מזרע שאול המלך. וכיון שהיתה בת מלכים ידבר עמה ושוב אינה יכולה להכניס שידה שאין לה רשות לשנות הקול ומוכרחת להיות היא עצמה עמו כדי לדבר לו. ולכן אמרה ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי ותהיה אסורה למרדכי עכ"ד הרב זרע ברך ז"ל. ואפשר שזהו שאמר אין אסתר מגדת וכו' כאשר ציוה עליה מרדכי וכו' והטעם הוא ואת מאמר מרדכי אסתר עושה שציוה לה להפריד הרע ובו יטפל אחשורוש וכך היתה עושה אסתר. כאשר היתה באמנה אתו שעם מרדכי היתה אסתר ממש אבל עם אחשורוש היה צד הרע. ובזה ל"ק קושית התוספות דצריך הבחנה דהא אחשורוש לא נטפל כי אם בצד הרע לבד. ולזה אין אסתר מגדת כדי שלא ידבר עמה. ומ"ש הרב מהר"ר יונתן ז"ל בספר יערות דבש ח"ב דף פ"א ע"ב במשז"ל שהיתה טובלת ויושבת בחיקו של מרדכי שטובלת שלא תהיה שידה דהכשוף מתבטל במים ע"ש עמו הסליחה דדוקא כשוף דהוא אחיזת עינים כגון דף עץ דנדמה לחמור כמ"ש בש"ס זה מתבטל במים. אבל השדים עצמם הם נכנסים במים ואף במים יכולים להתהפך ואין כאן מקום להאריך. חוזרנו לדברי הרב זרע ברך זכרונו לברכה הנתנין למעלה דכפי דבריו כשהגידה אסתר שהיא מזרע שאול והיה מדבר עמה א"כ לא יכלה להכניס שידה דאין לה רשות לשנות הקול והיתה מוכרחת היא עצמה בדבורה להיות עמו ואז נאסרה למרדכי. ובהכי היה מתישב יותר דילדה אסתר דריוש מאחשורוש ומלך תחת אביו. ונאמר דהיה זה כשהגידה עמה שהיתה בת מלכים ובו בפרק היא בכבודה היתה עמו. וקשה על זה דמרעיא מהימנא מוכח דח"ו לא שלט אחשורוש כלל אלא בשידה ולא היה עם אסתר כלל אפילו אח"כ וכתיב וכבודי לאחר לא אתן. ולפ"ז גם כשהגידה שהיא בת מלכים והיה מדבר עמה היתה מכנסת השידה והא השידה אין לה רשות לשנות הקול. לכן נראה לישב הענין באופן זה דאסתר היתה חושבת דחלק הרע שהיא מפרדת והיא שידה אין לה כח לשנות הקול כמותה כמשז"ל שידבר עם אשתו ולא שנא לה בין שידה דעלמא לחלק הרע שבה לכן לא הגידה שהיא בת מלכים שלא ידבר עמה. ועתה שהיא מוכרחת להגיד שהיא מזרע המלוכה ידבר עמה וצריכה היא אסתר כמות שהיא בכבודה להיות עמו. וגם יען שעתה הולכת ברצון מעצמה אעיקרא אפשר דלא יהיה לה כח להפריד הרע ולזה אמרה לך כנוס את כל היהודים שיהיו באחדות נמרץ ומוכרח כשהם באחדות שיהיו ענוים ובהיותך גדול הדור כמשה בדורו ועניו אהני זכותך ויעלה בידך ליחדם ותפלת הענוים היא מקובלת. וצומו עלי שהתענית במקום קרבן ליחד העולמות עלי שאני בסכנת גוף ונפש. ג' ימים. אחד על ההליכה עצמה שההולך בלי קריאה אחת דתו להמית. והשני שאוכל להפריד הרע כראשונה. ושלישי בשביל הקול. ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת. דת המלך ודת יהודית וכאשר אבדתי הכח שהיה לי להפריד הרע. אבדתי שצריכה אני עצמי להיות עמו ונאבדת ממך שאהיה אסורה לך. ויושר לבה וצדקתה שמסרה עצמה על קדוש ה' והוסיפה קדושה על קדושתה ותלבש אסתר מלכו"ת ואמרו רז"ל שלבשתה רוח הקדש. וזה רמז לה מרדכי ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכו"ת שתזכי לרוח הקדש וכן הוות לה. ובמוט"ב תלתא כחדא שריין תחילת ביאה הושיט לה השרביט וחיה. וזאת שנית שגם עתה יכלה להפריד הרע כמו שהיתה עושה מקדם. ועוד בה שלישית דהגם שהיה מדבר עמה. חלק הרע ישלח דברו בקול אסתר דלא דמיא לשידה דעלמא כי היא בחינת אסתר עצמה חלק הרע מהטוב כי שיח וכי שיג לה. וזה רמז מ"ש בחולין אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר וצריך לדעת כפל הדברים סתרא"י נינהו הסתר אסתיר. ולפי דרכנו הסתר קודם שלא הגידה עמה ולא הלכה ברצונה והיה בה כח להפריד חלק הרע. אסתיר גם אחר שהלכה ברצונה והגידה שהיא מזרע שאול המלך והיה מדבר עמה יכלה להפריד חלק הרע. ולשו"ן הר"ע כקולה וזהו הכפל: ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך. פירוש הרב מהר"י ז"ל בספר יערות דבש דכל מקום שנאמר מלך סתם הוא ממ"ה הקב"ה וארז"ל דנכתב בשמים דכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם ולכן נכתב בשמים:
